קצת אוף טופיק, אבל לדעתי מאוד מענין.

אני מקבל מדי פעם הזמנות לכל מיני כנסים ואירועים. יש אירועים שברור לי שאני אבוא ואהנה, כמו פורום DBA של התמיכה ו-IlOUG, שבהם אני יודע היטב מה אני הולך לקבל. לעומת זאת, אני מקבל גם הרבה הזמנות לאירועים שונים ומשונים שאני לא מכיר וקשורים רק בצורה עקיפה ורופפת לעבודה השוטפת שלי. התגובה הרפלקסיבית שלי היא לחיצה זריזה על כפתור המחיקה - אחרי הכל, אני עסוק ואין לי זמן "לשטויות". מה זה אומר? אני פשוט חושש שזה יהיה לא מענין, יהיה בזבוז זמן או בקיצור - שאני לא אפיק מזה כלום. זה קצת מגוחך, כי אם מדובר בנושא שאני לא מתמחה בו, סביר דווקא ששם אני אוכל להפיק יחסית הרבה (פשוט לא בטוח שזה יהיה שימושי בעבודה השוטפת). בקיצור, שמתי לב שכשאני לוקח סיכון ויוצא קצת מהקופסא (כמעט כתבתי יוצא מה-cubicle), אני הרבה פעמים מרוויח כל מיני רווחים לא צפויים.

שתי דוגמאות די קיצוניות לרווחים מאוד לא צפויים מהשבועיים האחרונים, שתיהם קשורים דווקא לגאדג'טים:

קיבלתי לפני כמה שבועות הזמנה בפייסבוק(!) מאדם שאני לא מכיר לאירוע של קבוצה בשם GarageGeeks - פאנל בנושא sustainability של פרוייקטי Open Source, ועוד ביום חמישי בערב. לכאורה, מועמד מיידי למחיקה מהירה. איכשהו זה נשמע לי מוכר, ודי מהר קישרתי את זה למסיבה שאירחה את סרגיי בלין מגוגל. גם הנושא מענין - אמנם אני לא מתעסק בזה ביום-יום, אך עולם ה-Open Source מאוד קרוב לליבי. בקיצור, לקחתי סיכון והגעתי ישר מהעבודה.

מעבר לכך שהארוע היה מוצלח והפאנל היה מגוון ומענין, איך שהגעתי פגשתי את דורון אופק, גורו הלינוקס והווירטואליזציה האהוב עלי, שהיה שקוע בשיחה ומיד הושיט לי את הדבר הבא:

המכשיר הקל והחמוד הזה הוא למעשה מכשיר תקשורת חדש בשם Neo FreeRunner, שמגיע מפרוייקט בשם OpenMoko. הרעיון שהוא מכשיר בעל חומרה ותוכנה פתוחים. הוא כולל כמובן סלולר (GSM), אינטרנט אלחוטי (WiFi), מסך מגע, GPS, וכו'. הוא סופר גמיש ומאפשר להפסיק להיות תלויים ביצרן המכשיר וחברת הסלולר ולעשות איתו כל דבר שתרצו. מה זה אומר? כמה רעיונות - נגן וידאו אלחוטי, כלי ניווט, מכשיר נייד להרצת אפליקציות ארגוניות וכו'. אפשר להריץ עליו למעשה כל אפליקצייה (הי, זה בעצם מכונת לינוקס) וכמובן - כשיש WiFi באזור, להוציא שיחות דרך Skype כדי לא לשלם אגורה למפעיל הסלולרי… החודש התחיל היצור הסדרתי, והמכשיר של דורון הוא אחד מהראשונים שירדו מפס היצור. הוא כרגע עובד מול משרד התקשורת והמפעילים הסלולריים כדי לקבל אישור חוקי ליבא ולהשתמש במכשירים בארץ. עוד פרטים אפשר למצוא אצלו באתר ובבלוג.

עוד דוגמא - אני חבר במועדון של אנשים ומחשבים (חברות בתשלום), וקיבלתי הזמנה לסיור במעבדות מיקרוסופט החדשות בהרצליה פיתוח. האגנדה לא נשמעה לי מדהימה - ביחוד שאני כבר מזמן לא מפתח או מנהל צוות תוכנה ומן הסתם אין לי קשר עסקי עם מיקרוסופט, אבל החלטתי להגיע. מעבר לכך שההרצאות היו מענינות (ביחוד של משה ליכטמן, שדיבר באופן מרשים וקולח), קרה לי מקרה מענין. בזמן שחיכיתי בבוקר בכניסה לאודיטוריום ושתיתי קפה, הצצתי לחדר המשחקים הצמוד ופתאום ראיתי חבר רחוק שלי משחק ביליארד(!). מתברר שהוא עבר לאחרונה לתפקיד נחשק במעבדות מיקרוסופט (שזה מתברר גוף נפרד מהפיתוח הרגיל, מעין חממת יזמות בתוך מיקרוסופט)… בקיצור, אחרי הביקור קפצתי אליו, וחוץ מזה שהיתה לנו שיחה מרתקת על טכנולוגיה, יצא לי לשחק עם הצעצוע הבא:

זה ה-Microsoft Surface, שנראה ומתנהג כמו צעצוע ממש חמוד. בגדול, זה שולחן שכולו מסך מגע משוכלל עם מחשב חבוי מתחתיו. אפילו ה-popup עם הודעת השגיאה שהיה תקוע באמצע המכשיר וסרב להעלם לא הפריע לנו במיוחד להנות מהמשחק עם הגאדג'ט הזה. זה אמנם לא קול כמו הצעצועים של אפל (למרות הממשק דמוי OS X), אבל בהחלט יש סיכוי שמיקרוסופט תזכה בזכותו לכמה נקודות טובות בדעת הקהל…

כנראה שמה שאני רוצה להגיד שזה שלפעמים שווה בחיים לקחת סיכונים או לפחות קצת לצאת מהשגרה. לפעמים זה משתלם.